קצה גבול היכולת

*הבהרה: הפוסט נכתב אחרי התבוסה מול אסטנה ולפני "אירועי" טרנר.

התחושה אחרי ההשפלה מול אסטנה היא של ניפוץ הבועה והאשליה. אשליה שנוצרה איפה ממשחק בודד ויחיד שמכבי שיחקה טוב לאורך יותר מ- 30 דקות (וגם בו לא ניצחה הקבוצה), ומכמה ניצחונות לא מרשימים על קבוצות חלשות בליגה. ההרגשה היא שמכבי ת"א תחת הנהגתו של ג'ורדי קרויף הגיעה לקצה גבול היכולת שלה. זה בא לידי ביטוי ב"הסתפקות" בשלב הבתים של הליגה האירופית, ללא נסיון אמיתי לנסות ולעבור עוד שלב, וממשיך בפספוס המתמשך של קרויף עם הזרים, כאלה שהיו אמורים לעזור למכבי ת"א להתקדם בגזרה הזאת.

מכבי הגיעה לקצה גבול היכולת תחת הנהגתו. ג'ורדי קרויף
(צילום: האתר הרישמי של מכבי ת"א)

תיקו מחמיא, לא תוצאה טובה

אם לפני תחילת הקמפיין הייתי נשאל האם הייתי חותם על תיקו ביתי מול ויאריאל במחזור השני, התשובה כנראה הייתה חיובית. לאחר ההפסד לסלביה פראג במחזור הראשון, לאחר משחק נוסף לא טוב מבחינת היכולת ולאחר שויאריאל מגיעה במצב לא אופטימלי, התשובה היא שלא. לא בטוח שזו תוצאה מספיק טובה. תוצאת התיקו אמנם מחמיאה, אך כשמשקללים את היכולת הלא טובה עד כה והעובדה שליריבה המרכזית על המקום השני יש שלוש נקודות יותר, התוצאה לא ממש משרתת את הצהובים. ההסבר לפניכם.

גרסה משודרגת

אחרי לא מעט משחקים, אחרי שהזרים ושחקני החיזוק מתחילים להשתלב, להתאקלם ולהסיר חלודה, הערפל סביב מכבי ת"א מתחיל להתפוגג. לאט ובזהירות הקבוצה מתחילה ללבוש צורה, סגנון והשחקנים מתחילים כבר להראות מה הם יביאו העונה לקבוצה. כמו בכל גרסה או מכשיר חדש, מכבי ת"א גרסה 2017.18 מכילה שדרוגים ויכולות שלא היו קיימות בגרסאות (עונות) קודמת שלה.

השדרוג הכי משמעותי עד כה העונה. אופיר דוידזאדה
(צילום: האתר הרישמי של מכבי ת"א)

1.     דוידזאדה מעל כולם

בפוסט הראשון העונה לאחר צמד המשחקים מול טיראנה, כתבתי שאופיר דוידזאדה הוא הבשורה החדשה במכבי ת"א העונה. המפגש האחרון מול מכבי חיפה, המחיש בצורה הטובה ביותר את המהפך שחל באגף השמאלי של מכבי ת"א, בזמן שמהעבר השני עמד קודמו בתפקיד, עומרי בן הרוש.

בזמן שעומרי בן הרוש כשל פעם אחר פעם בניסיונות לעצור את עומר אצילי, ובסופם אף הכשיל אותו והורחק. אופיר דוידזאדה רשם עוד משחק מצויין, התקפית והגנתית, והמשיך את העונה הנהדרת שלו עד כה. בכלל, לא זכור לי משחק העונה שדוידזאדה לא היה מהבולטים בו.
עד שלב הזה, דוידזאדה הוא בינגו של קרויף, יחד עם שמות כמו גרסיה, זהבי, פריצה, קאירטנסון וראיקוביץ'.

בשורה התחתונה, מבחינתי, אופיר דוידזאדה הוא הבשורה והחיזוק המשמעותי ביותר עד כה העונה.

סגירת חלון העברות של הקיץ וחזרה מפגרת הנבחרות

1.     חמישי עם גולסה

למרות שנהנתה מדירוג גבוה יחסית בבית, מכבי ת"א "זכתה" להגרלה קשה בשלב הבתים של הליגה האירופית. יותר מזה, במובנים מסויימים מכבי ת"א נחשבת לחלשה בבית, לפחות עפ"י הסגל והיכולת של שלבי המוקדמות והליגה.

על ויאריאל אין מה להרחיב, המדורגת ראשונה היא גם כנראה הקבוצה הטובה בבית. שתי האחרות, אם זו אלופת קזחסטן אסטנה (שכבר רשמה העונה ניצחונות ביתיים מרשימים על לגיה וורשה וסלטיק), או אלופת צ'כיה סלביה פראג (עם חמישה נציגים בנבחרת צ'כיה), הן קבוצות ברמת איכות שמכבי טרם פגשה העונה. 

העובדה שמכבי לא הצליחה לרשום את חוזה רודריגז יוצרת בעיה מסויימת עבור קרויף להמשך הקמפיין האירופי. בסיטואציה הנוכחית מכבי ת"א מאוד תלויה באיל גולסה, יותר נכון, במצבו הרפואי. ללא גולסה הקישור ההגנתי/אמצעי הוא רך מידי, לא מספיק "רע". שרן ייני הוא לא קשר אחורי טבעי, בטח לא כזה שזוכה ומחלץ כדורים. באטוקיו וריקן נחותים פיזית ומרגישים נוח יותר כשהקבוצה תוקפת. ודור פרץ? זה עדיין לא זה.

התלות בגולסה תאלץ את קרויף לווסת את כמות הדקות של הקשר על מנת להשאיר אותו רענן ונטול פציעות לליגה האירופית. טבעי יהיה, שבשבועות שבהן מכבי תשחק בשני המפעלים גולסה ינוח בליגה וישחק בחמישי.

יהיה קריטי יותר במשחקים של חמישי מאשר במשחקים של ראשון או שני. איל גולסה.
(צילום: האתר הרשמי של מכבי ת"א).

האוסטרים (ואלירן) מגיעים

האוסטרים

ריינדורף אלטאך לא נמנית עם "אריות" הליגה האוסטרית, בעונת 2013/14 הקבוצה מהעיר אלטאך עוד שיחקה בליגה האוסטרית השנייה. מאז העלייה לליגה הבכירה ריינדורף אלטאך נעה בין מרכז טבלה לחלק העליון, כשאת העונה האחרונה היא סיימה במקום הרביעי.

הניסיון האירופי של אלטאך לא מרשים בלשון המעטה. ההישג הבולט שלה בשנים האחרונות היה שלב הפלייאוף של הליגה האירופית בעונת 2015/16, שם היא נעצרה אצל בלנשש הפורטוגלית. העונה היא הפתיעה כשהדיחה את גנט הבלגית בצורה מרשימה אחרי תיקו 1:1 בחוץ וניצחון משכנע 1:3 באוסטריה. סגל הקבוצה מורכב ברובו משחקנים מקומיים, בניצחון האחרון מול גנט היו רק שני זרים בסגל למשחק, לוקאס גלבאו הברזילאי ונגמלאו הקמרוני.

לפני שלוש עונות עוד שיחקה בליגה השנייה. ריינדורף אלטאך
(Credit: SCR Altach Facebook official page)

סה"כ ההגרלה היא סבירה, מכבי ת"א יכלה לקבל קבוצות קשות יותר אך גם קלות יותר. רוזנבורג, אלופת נורווגיה, על פניו הייתה המשוכה הקשה ביותר שמכבי יכלה לקבל. גם אולקסנדריה האוקראינית יכלה להיות מוקש.

מכבי ת"א נחשבת לפייבוריטית במפגש מול האוסטרים, בעיקר בגלל הניסיון האירופי והדירוג שצברה בעונות האחרונות, אולם זה לא הולך להיות "טיול בפארק". הליגה האוסטרית כבר נפתחה, ועד למפגש הראשון מול מכבי ת"א אלטאך תצבור כבר ארבעה משחקי ליגה. בקמפיין הנוכחי עד כה מכבי ת"א אירחה את המפגש הראשון, מעניין האם הפעם למשחק הראשון בחוץ תהיה השפעה.

הליגה האירופית, גביע הטוטו ובעיקר מה שביניהם

סאגת דור פרץ  
    

יושאל לא יושאל, רוצה יותר דקות משחק, קיבל הצעות מקבוצות אחרות... נדמה שכל נושא דור פרץ "נלעס" יותר מידי. דור פרץ הוא ללא ספק אחד מהשחקנים הבולטים שצמחו במחלקת הנוער בשנים האחרונות אך טרם עשה את קפיצת המדרגה שמצפים ממנו. למען האמת, הסיכויים לא פועלים לטובתו של פרץ. פרט לדור מיכה לא היה שחקן בית בשנים האחרונות שהצליח באמת להשתלב בקבוצה הבוגרת ולהיות שחקן משמעותי בה מבלי להיות מושאל.

לא התקדם מספיק, לפעמים שלא באשמתו. דור פרץ
(צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של מכבי ת"א)

לא פוגעים

לאורך שנים, במחלקת הנוער של מכבי ת"א בכלל, ובקבוצת הנוער בפרט, השקיעו מאמצים ומשאבים רבים בתחום הסקאוטינג. ההשקעה הזאת, שקיבלה גם את ברכתו של ג'ורדי קרויף, באה לידי ביטוי בין היתר בשדרוג הסגל על ידי שחקנים זרים (זר אחד בכל עונה) ושחקנים מקומיים שבלטו במחלקות נוער אחרות, נרשמו בפנקס, והגיעו לאחר מעקב. התמורה להשקעה לא אחרה לבוא – שחקנים זרים שהחלו את דרכם בקבוצת הנוער כמו עמנואל מאיוקה, מוסא קונאטה, לנרי קהינדה ומאוויס צ'יבוטה שהאריך לאחרונה את חוזהו בחמש שנים, התקדמו לקבוצה הבוגרת ונמכרו בהמשך עבור סכומים משמעותיים. במקביל, הקבוצה פעלה גם בשוק המקומי ששמה את ידיה על שחקנים כמו חביב אוחיון (הוד השרון), גבי קניקובסקי (הפועל רעננה), עדן קארצב (מכבי נתניה) ועמאש מנסור (הפועל חדרה). אותם שמות הם דוגמאות לכישרונות מקבוצות אחרות שעברו למכבי ת"א והפכו לבורג מרכזי בקבוצות הנוער והנערים.

 

היה שחקן כזה, באמת. לזאר דורוביץ'
(צילום: האתר הרשמי של מכבי ת"א)

בשנתיים האחרונות עושה רושם שהמועדון הוריד קצת את הרגל מהדוושה בנושא ההשקעה בסקאוטינג במחלקת הנוער, בעיקר בתחום הרכש. זה יהיה בעייתי לקבוע ולומר שחוסר ההישגיות בתקופה הזו (שנתיים ללא אליפות או גביע) קשורה לירידה בהשקעה הנ"ל, שכן ישנם עוד כמה גורמים שיכולים להשפיע כמו שנתונים לא מוכשרים, פציעות של שחקנים, גיוסים לצה"ל וכו'. מה שכן, חיזוק הסגל על ידי שחקנים כמו אלו שהוזכרו (זרים או מקומיים), יכול היה לשפר את הסיכויים להשיג תארים, גם אם זו לא המטרה המוצהרת של קבוצת הנוער.

מכבי תל אביב - טיראנה , סיכום בקטנה

ברור שאין סיבה להתרגש מהעפלה של מכבי לסיבוב הבא, גם אם זה ניצחון 0-5 חלק במפגש כפול. אם תרצו, עוד שני משחקי אימון טובים. מצד שני, כל ניצחון הוא חשוב, בטח שבמסגרת אירופית ובטח בזמן שהפערים באירופה רק הולכים ומצטמצמים. רק לפני כמה ימים הודחה קבוצת הפאר הסקוטית, גלזגו ריינג'רס, בסיבוב הראשון של מוקדמות הליגה האירופית ע"י קבוצה שמודרגת במקום הרביעי בליגה בלוקסמבורג!

מה בכל זאת אפשר לקחת מהמפגש הכפול מול האלבנים? לא הרבה, בעיקר העובדה שסוף סוף יש מגן שמאלי עם יכולות התקפיות, זו הבשורה מבחינתי.

האופציה הישראלית הטובה ביותר. דוידזאדה
(צילום: האתר הרשמי של מכבי ת"א)

פרוייקט לגיטימי?

(צילום: עמוד הפייסבוק של בית"ר ת"א רמלה)

מהרגע שמכבי ת"א החלה את פרוייקט קבוצת הבת יחד עם בית"ר ת"א רמלה לפני כשתי עונות, הקבוצה מהלאומית חווה את אחת התקופות הטובות שלה בשנים האחרונות. זה החל במיוחד בחלק השני של העונה שעברה במקביל להגעה של עמיר תורג'מן וצוותו. הקבוצה סיימה את העונה אשתקד כמובילת הפלייאוף התחתון (מקום 9) עם מספר הניצחונות הגבוה בלאומית (19 נצ'), מספר ניצחונות זהה למ.ס אשדוד שעלתה ליגה מהמקום הראשון. העונה הקבוצה עשתה את קפיצת המדרגה והפכה להיות אחת מארבעת הקבוצות האיכותיות בליגה, כל זה כשממוצע גיל השחקנים עומד על 21 והשחקן "המבוגר" רק בן 25. בית"ר ת"א רמלה תחת עמיר תורג'מן הפכה לאחת הקבוצות המאומנות וה"סקסיות" בליגה הלאומית, שנייה בממוצע הכיבושים למשחק (1.7 שע' ) ואחת מהאחרונות בממוצע ספיגות למשחק (1.1 שע' ).

שחקן ליגה טוב, לא יותר

על פניו טל בן חיים רושם עונה אישית מוצלחת, הטובה ביותר שלו בקריירה מבחינת המספרים -  11 שערי ליגה. אך עד כמה משמעותית היתה התרומה שלו העונה? האם באמת זו עונה "היסטורית" של החלוץ כפי שכונתה, טובה מקודמותיה?

העובדה הראשונה אליה צריכים להתייחס היא שארבעה מתוך שעריו העונה נכבשו מהנקודה הלבנה, כמעט מחצית מהשערים. גם שער מול אשקלון, שנחשב אמנם לשער שדה, נכבש ישירות לאחר החמצת פנדל. בשורה התחתונה, רק שישה מתוך 11 השערים של טב"ח נכבשו במשחק שוטף – בדיוק כמו מהראן ראדי, חנן ממן או שלומי אזולאי (החלוץ). לזכותו של טב"ח יש לציין שאת הרוב המוחלט של הפנדלים הוא סחט בעצמו, בין אם היו מוצדקים ובין אם לא.

טל בן חיים חוגג את שער הליגה האחרון מול בני סכנין,
היחיד מול קבוצת פלייאוף עליון.
(צילום: האתר הרשמי של מכבי ת"א)