*הבהרה: הפוסט נכתב אחרי התבוסה מול אסטנה ולפני "אירועי" טרנר.
התחושה אחרי ההשפלה מול אסטנה היא של ניפוץ הבועה והאשליה. אשליה
שנוצרה איפה ממשחק בודד ויחיד שמכבי שיחקה טוב לאורך יותר מ- 30 דקות (וגם בו לא ניצחה הקבוצה), ומכמה ניצחונות לא מרשימים על קבוצות חלשות בליגה. ההרגשה היא שמכבי
ת"א תחת הנהגתו של ג'ורדי קרויף הגיעה לקצה גבול היכולת שלה. זה בא לידי
ביטוי ב"הסתפקות" בשלב הבתים של הליגה האירופית, ללא נסיון אמיתי לנסות
ולעבור עוד שלב, וממשיך בפספוס המתמשך של קרויף עם הזרים, כאלה שהיו אמורים לעזור למכבי
ת"א להתקדם בגזרה הזאת.
 |
| מכבי הגיעה לקצה גבול היכולת תחת הנהגתו. ג'ורדי קרויף (צילום: האתר הרישמי של מכבי ת"א) |
בראש וראשונה האחריות היא על איש אחד בלבד, האיש שבנה את הקבוצה שטרם הצליחה
לייצר משחק אחד ראוי פרט לאותו 0:0 מול מכבי חיפה. בכלל, על פי תפיסתי, לקרויף לא
נותר מה להוסיף למכבי ת"א ואת קפיצת המדרגה הבאה, בעיקר באירופה, היא לא תוכל
לעשות כשהוא במערכת. ברור שההצלחות של מכבי ת"א בשנים האחרונות רשומות על
ההולנדי (ועל איזה ערן זהבי אחד), אבל אי אפשר להתעלם מהשנתיים האחרונות נטולות התארים
עם כישלונות בשלבי הבתים בליגה האירופית. אני כלל לא מזלזל בהעפלה לשלב הבתים, כי כמה
קבוצות ישראליות כבר עשו את זה? אבל יש לזכור שבשנתיים האחרונות מכבי ת"א
דורגה לאורך כל שלבי המוקדמות מה שהקנה לה יריבות נוחות. יתרה מכך, בשני המשחקים
המכריעים בשלבי הפלייאוף (בחוץ מול היידוק ספליט ובבית מול אלטאך) המזל די שיחק
למכבי שקירטעה בשני המשחקים והזדקקה לפנדלים (היידוק) או שער מזליקי של שרן ייני
ממצב נייח (אלטאך).
משום מה מתקבל הרושם שהתקדמות במסגרת האירופית, קרי העפלה לשלב 32
הגדולות, לא בדיוק בראש מעייניו של המאמן. הרושם הזה התקבל גם מהעובדה שלקראת שלב
הבתים הנוכחי, לא השכילה מכבי ת"א להנחית אף קשר אחורי זר, העמדה שבא זקוקה
היתה לחיזוק המרכזי. בזמן שאיל גולסה פצוע כל שני וחמישי, התבססות על ייני כקשר
אחורי ולידו דור פרץ ובאטוקיו זה זלזול באוהדים, ממש צחוק מעבודה. למעשה, פרט
לניצחון החוץ באלקמר מכבי לא עשתה אף הישג משמעותי מול היריבות שלה בבתים. ולא, תיקו
ביתי מול ויאריאל זה לא הישג, במיוחד שהקבוצה דאגה להסריח את הדשא גם אז.
גם בבניית הקבוצה זה לא יהיה הימור
גדול להגיד שקרויף נכשל. פרט לעובדה שהוא לא הספיק לרשום בזמן קשר
אחורי לליגה האירופית גם בשאר השחקנים הזרים אחוז הפגיעה שלו די פושר. הזרים של
מכבי, שבליגת העל סה"כ מספקים את הסחורה, לא נותנים שום ערך מוסף בליגה
האירופית. הדוגמא הבולטת ביותר היא וידאר קיארטנסון, אולי החלוץ הטוב בליגה, אך
כשמדובר ביריבות איכותיות יותר מהליגה שלנו ההספק שלו עומד על שער אחד בודד מול
זניט בעונה שעברה. שער מתוך שמונה משחקים שבהם שותף (כמעט 90 דקות כל משחק) במסגרת
הליגה האירופית. לשם ההשוואה טוני וואקמה רשום על שלושה שערים מול קבוצות בכירות
העונה (לודוגורץ', מאריבור וויקטוריה פלזן), חוץ
מהבישולים, הדומיננטיות וההשפעה שלו על הקבוצה. בכלל, הפועל ב"ש
היא דוגמה נהדרת לקבוצה שהזרים שלה (וואקמה, ויטור, אוגו, קורהוט) היו חלק משמעותי
בהצלחות האירופיות שלה.