מכבי תל אביב ב'

 

גיא כהן עם המדים והספונסר: "מפגש השרון ג'מיל" (צילום: לירן דורף)

אם הייתם אומרים לגיא כהן, יוסי גינזבורג, נדב קרופיק ודניאל שוורצבוים, שחקני קבוצת הנוער של מכבי ת"א בשנתיים האחרונות, שהם הולכים ללבוש העונה אדום ולשחק בשביל הפועל הם לבטח היו מגחכים. העונה ארבעתם הולכים לשתף פעולה בקבוצה שהכי קרובה להיות קבוצת הבת של מכבי ת"א – הפועל הרצליה מליגה א'.

מי את הפועל הרצליה ? 

הפועל הרצליה היא הקבוצה הפחות מוכרת של העיר הרצליה. הקבוצה נוהגת לבלות בשנים האחרונות בליגות הנמוכות למרות שרשמה לפני שנתיים עונה בליגה הלאומית. מי שאימן אותה כשהייתה בליגה הלאומית היה בני טבק, מנהלה הנוכחי של מכבי ת"א. הקבוצה הסימפטית מהשרון מנוהלת על ידי ג'מיל, דמות מוכרת בנוף ההרצלייני, הרבה בזכות השווארמה הוותיקה שלו "מפגש השרון" בעיר. אגב, אחד האוהדים המזוהים עם הקבוצה הוא השדרן מאיר איינשטיין. 

רומן בהמשכים

הרומן בין מכבי ת"א להפועל הרצליה החל עוד בעונה שעברה כשמכבי השאילה להרצליה שלושה משחקניה הצעירים. הקשר עומרי שקל (העונה מושאל לראשון לציון) ושני השוערים יוסי גינזבורג וספיר צלביאנסקי. היחיד שהמשיך מהשלושה הוא השוער יוסי גינזבורג שבעונה שעברה לא זכה להרבה הזדמנויות אך העונה מיועד להיות שוערה הראשון של הרצליה. אל גינזבורג מצטרפים העונה הקשרים גיא כהן, נדב קרופיק ודניאל שוורצבוים הצעיר. גיא כהן נחשב לכישרון מבין הארבעה, בעונה שעברה הוא היה מכובשיה המצטיינים של קבוצת הנוער עם 12 שערי ליגה והעונה הוא אמור לתת את הטון בהתקפת הרצליה. עד כה הוא הפגין יכולת גבוהה במשחקי ההכנה של הרצליה והיה המוציא לפועל המרכזי שלה. מי שמחליף העונה את גיא כהן בקבוצת הנוער הוא לא אחר מאשר אחיו הצעיר, יונתן כהן (שנתון 96), שמשחק גם הוא בהתקפה.

גיא כהן במדי קבוצת הנוער של מכבי ת"א (צילום: האתר הרישמי של מכבי ת"א)

השוער יוסי גינזבורג (באדיבות אתר דאבל פס)

הכי קרוב לקבוצת בת

 

מנהלה המקצועי של מכבי ת"א ג'ורדי קרויף הדגיש לא פעם את הצורך בקבוצת בת או הצורך בליגת מילואים. להחזקת קבוצת בת יש יתרונות רבים כמו המשכיות ואופק לשחקנים שסיימו את גיל הנוער, מעקב צמוד ומרוכז אחרי השחקנים הללו תחת צוות מקצועי של המועדון ועוד. ליגת מילואים כנראה לא תהיה בזמן הקרוב בארץ למרות שנעשה ניסיון כזה בראשית העשור הקודם ובקשר לקבוצת בת הדבר הוא מורכב, מה גם שמודל כזה איננו קיים בארץ. אף על פי כן, שיתוף הפעולה שנרקם בשנתיים האחרונות בין מכבי ת"א להפועל הרצליה נראה כדבר הכי קרוב לכך.

קצרים: הפועל עכו - מכבי תל אביב

פרולוג –

בכורה מאכזבת. מאנה (צילום: האתר הרשמי של מכבי ת"א)

מהמשחקים החלשים ביותר של הקבוצה, פרט לרבע השעה הראשונה שהזכירה את האלופה של שנה שעברה המשחק היה חלש מאוד. תירוצים כמו ירידת מתח אחרי כיבוש שני השערים לא תופסים כאן, מכבי לאחר ארבעה משחקים רשמיים באירופה הייתה חייבת להראות הרבה יותר טוב, במיוחד מול יריבה שהתקשתה להציב 18 שחקני סגל למשחק. שני דברים בלטו מאוד במשחק, העובדה שמכבי עדיין לא מצא מגן שמאלי טוב יותר מיואב זיו והיתרון בכושר הגופני שהיה מכריע בעונה שעברה וכלל לא הורגש במחצית השנייה ובדקות הסיום. שחקני האלופה איבדו הרבה כדורים, הרבה מסירות לא מדויקות והעדר משחק לחץ העידו על עייפות מסוימת. מכבי צריכה להיות מעודדת מהעובדה שבמשחק חלש שלה היא מנצחת בקלות ללא כל סיכון ממשי על שערה, גם אם מדובר בהפועל עכו הצנועה.

חצי הכוס המלאה –

אפקט ההתראה של מכבי ת"א לא נשחק, שבע דקות ראשונות של לחץ מצד מכבי ופיק ברכיים מצד עכו הפכו את יתר דקות המשחק לגארבג' טיים.

חצי הכוס הריקה –

בכורה מאכזבת למאנה. השאלה האם מכבי ת"א התחזקה מהעונה שעברה הייתה תלויה הרבה בשדרוג החלק הבעייתי של עונה שעברה – צמד המגנים. בעמדת המגן הימני לא חל שינוי, לא הובא חיזוק בעמדה זו ומשירן ייני יודעים מה נקבל. הרבה תקוות תלו בהגעתו של מאנה, מגן שהיה שחקן הרכב לגיטימי בליגה הספרדית ואמור היה להיות השדרוג שמכבי חיפשה בצד שמאל. אם נשפוט על פי 90 דקות הבכורה של מאנה הרי שמדובר בנפילה כואבת של קרויף, לדעתי הראשונה שלו בגזרת הזרים. המגן לוקה מאוד במשחק ההגנה (עקב אכילס של זיו גם כן), מוגבל מאוד ברגל ימין (היתרון הגדול של זיו על פניו) וחסר מהירות ופיזיות. כל המגבלות הללו לא ניתנות לשינוי, הן עובדה לכן קשה לראות איך מאנה ישתפר בהמשך על אף הניצוצות שהראה בהתקפה. לרגעים נדמה היה שהאכזבה על פניו של יואב זיו, שישב ביציע, התחלפה בחיוך של סיפוק.

לשימור –

גל אלברמן ממשיך את פתיחת העונה הנהדרת שלו. אמש מול עכו הוא היה נראה כשחקן הרענן ביותר לאורך כל 90 הדקות והמשיך, בניגוד לשאר חבריו, את הכושר הגופני של העונה שעברה. גם העונה נראה ששלישיית הקישור אלברמן – ראדי – זהבי היא הדומיננטית והאיכותית ביותר בליגה והיא זו שתיצור את היתרון של מכבי על פני יריבותיה.

נראה רענן. גל אלברמן (צילום: האתר הרשמי של מכבי ת"א)

לשיפור –

סוזה המשיך גם אתמול בחילופים קצת תמוהים. החילוף של מיטרוביץ' במקום ראדי הפך את מכבי להיות יותר אנמית והגנתית, בן חיים (חלש מאוד) היה צריך להיות החילוף הראשון ולצאת מוקדם יותר, אולי כבר במחצית. 

שימו לב –

הנטייה של פאולו סוזה לשמור על תוצאה על פני הניסיון להגדיל אותה. בשני מקרים, בניצחון אמש 0:2 על הפועל עכו ובניצחון הביתי מול גיורי 1:2 מכבי הייתה במצב שהיא מובילה בשני שערים ויכלה להגדיל את התוצאה. בשני המשחקים סוזה בחר לערוך חילופים הגנתיים יותר על מנת לשמור על התוצאה ולא לנסות להגדילה. במשחק מול עכו סוזה הוציא את ראדי בדקה ה-60 והכניס את מיטרוביץ' ההגנתי יותר. מול גיורי הוא הוציא את ברק יצחקי, טל בן חיים ועומרי אלטמן ההתקפיים והכניס את דור מיכה, לוגסי ומאנה. גם התוצאה, בשני המקרים, לא גדלה.

אפילוג –

מכבי עברה בלי קושי מיוחד את המשוכה הראשונה בדרך להגנה על התואר. כבר במחזור הקרוב מחכה בני יהודה, הכבשה השחורה של מכבי בשנים האחרונות. היכולת שהספיקה לניצחון מול עכו לא בהכרח תספיק מול החבורה העיקשת של קשטן. עוד מילה בהקשר לעונה האירופית, קרויף יצטרך לפעול במהירות על מנת לחזק את עמדת המגנים (בעיקר שמאל) או לחלופין, סוזה צריך להתחיל לנסות את עומרי בן הרוש בעמדה זו. כל סקאוט של יריבה אירופית שיצפה במכבי יסמן אותה כנקודת התורפה הראשונה של הקבוצה.

זילות המקצוע

רבים מנסים להסביר מה לא עובד בכדורגל הישראלי. הסיבות הן רבות - חוסר המקצוענות, המנטליות הבעייתית של השחקן הישראלי או אפילו הגנים. לא רבים מתייחסים לזילות במושג לגיונרים ויציאה לאירופה בשנים האחרונות . אם בעבר הסיבה המרכזית להיות לגיונר הייתה הרצון להתקדם מקצועית, היום הסיבה היא הרצון להתקדם כלכלית, תופעה גלובלית אגב. השחקנים יוצאים לאירופה מסונוורים מהסכומים הגדולים ובוחרים להתעלם מטעויות של קודמיהם. היום כל שחקן בינוני, עם דרכון אירופי וסוכן טוב מקבל חוזה באירופה.

הבלגים כבר הבינו

בבלגיה המשוואה היא מאוד פשוטה, שחקן בינוני בליגה הישראלית יתקשה להיות שחקן הרכב בליגה הבלגית אשר גדולה על הליגה הישראלית בכמה רמות. באותו הקשר, כשנשאל לאחרונה מאור בוזגלו האם הוא שלם עם ההחלטה שלו לשחק בבלגיה בקבוצת סטנדרד ליאז' הוא השיב: " הבנתי שאי אפשר להבקיע מהיציע או לבשל מהספסל", כלומר כדי להתקדם צריכים לשחק. העונה הוא חזר לשחק בארץ, במדי הפועל באר שבע, לאחר שבילה את רוב השנתיים האחרונות שלו בבלגיה בישיבה ביציע ובספסל.

השחקן הישראלי הוא כבר לא מציאה בבלגיה. בוזגלו ודודו דהאן (צילום: האתר הרשמי של דודו דהאן)

בוזגלו הוא רק דוגמה אחת לחוסר ההצלחה היחסית של הליגיונרים בליגה הבלגית, ההצלחה היא יחסית בגלל שבכל זאת ישנם פה ושם הצלחות כמו אליניב ברדה בגנק או ליאור רפאלוב בברוז' אבל בזה זה נגמר. הרוב המוחלט של השחקנים שהגיעו לבלגיה (מעל ל-30 שחקנים בשש שנים האחרונות) חזרו לארץ ללא הצלחה ממשית. יותר מזה, אף ישראלי לא עשה את קפיצת המדרגה מהליגה הבלגית לליגה גדולה יותר, למרות שהרבה שחקנים קיוו לכך כשיצאו לראשונה לבלגיה. עד לעונה הנוכחית, היה נדמה שהמועדונים בבלגיה עדיין לא עמדו על קנקנו של השחקן הישראלי אך לאחרונה נדמה שהם החלו להבין שהשחקן הישראלי הוא כבר לא מציאה. לראייה, העונה, פרט לחנן ממן ויובל שפונגין שהצטרפו לליגה הבלגית הייתה נהירה גדולה החוצה של שחקנים, ביניהם אליניב ברדה, ברק בדש, מאור בוזגלו, רועי דיין, דור מלול.

ההיגיון אומר אחרת

השם ידין זריס הוא שם די אלמוני בקרב אוהדי הכדורגל בארץ. זריס הוא חלוץ מוכשר שגדל במכבי הרצליה ורשם עונה מוצלחת למדי לפני שנתיים כשכבש 11 שערים במדיה בליגה הלאומית ושיאה היה שלושער מול בני לוד. 11 שערים, קלטת ביצועים וסוכן טוב גרמו לסטנדרט ליאז' הבלגית לרכוש את השחקן בן ה-22. על פניו נראה שהחלוץ עשה קפיצה מדהימה, מקבוצת אמצע טבלה בליגת הלאומית ועד לאחת מקבוצות הפאר של הליגה הבלגית תוך שדרוג השכר כמובן. אך בדיעבד ,מסתבר, המציאות היא לא כל כך וורודה. סטנדארד השאילה אותו בתחילת העונה שעברה לאויפשט מתחתית הליגה ההונגרית (קבוצת בת של ליאז'), בינואר האחרון הוא הושאל לסנט טרוידן מליגת המשנה בבלגיה והעונה הוא עדיין לא מצא קבוצה בארץ שתקלוט אותו. זריס פותח את עונת 2013/14 כשהוא בעמדה הרבה פחות טובה מזו שהוא היה כשעזב את הרצליה לפני שנה. יתכן שאם היה נשאר בהרצליה או מתקדם לליגת העל (אפשרות שהייתה אז מאוד ראלית) היה נמצא היום במקום אחר. ידין זריס הוא רק דוגמה אחת לתופעה שבה שחקנים בתחילת דרכם מעדיפים קודם כל את ההתקדמות הכלכלית על פני ההתקדמות המקצועית למרות שההיגיון אומר אחרת, ככל שתהיה שחקן טוב יותר כך תרוויח יותר.

ההתקדמות נעצרה. ידין זריס (צילום: קובי אליהו)

יבוא יצוא

מאז ראשית שנות ה-90 ועד היום הכדורגל הישראלי היה משופע בזרים שהגיעו ממדינות מזרח אירופה, מדינות כמו רוסיה, אוקראינה, הונגריה, פולין, רומניה, באלרוס ומולדובה. הליגות הרוסית והאוקראינית התחזקו החל משנות האלפיים וזרם הזרים משם החל להצטמצם, בו בעת החל השוק האפריקאי לצבור פופולריות בקרב המועדונים בארץ אך זה נושא אחר. בשנים האחרונות החלה מגמה הפוכה שלפיה שחקנים ישראליים מגיעים למדינות אילו למרות שהליגה בהן חלשה מזו הישראלית. קחו למשל את הליגה הפולנית לפני שנתיים, באותה תקופה שיחקו בליגה הזו לא פחות משישה שחקנים ישראליים: מאור מליקסון, דודו ביטון, אבירם ברוכיאן, לירן כהן, תמיר כחלון וליעד אלמליך. פרט לשניים הראשונים ששיתפו פעולה בהצלחה בקבוצת ויסלה קרקוב (מליקסון התקדם משם לליגה הצרפתית), ארבעת השחקנים האחרים טיילו בקבוצות בינוניות מינוס בפולין ולא הותירו שום רושם. המקרה של אבירם ברוכיאן היה הקיצוני ביותר ונגמר כשהוא מבוזה ונאלץ להתאמן עם קבוצת הנוער של פולוניה וורשה. כשנשאל תחילה על המעבר הצפוי שלו לפולין הוא אמר שזוהי "הגשמת חלום" עבורו. "הגשמת חלום" היא צירוף מילים ששגור כמעט אצל כל שחקן שיוצא לאירופה. "הגשמת חלום" אמר גם קובי מויאל שחתם לאחרונה בשריף טיראספול מהליגה המולדבית, "הגשמת חלום" אמר עידן ויצמן כשחתם בסימורק האזרית ואמר גם רועי דיין כשחתם בקבוצת אולימפיאקוס וולו מהליגה השנייה ביוון. מי יודע, אולי בעוד מספר שנים יהיה נציג ראשון גם בליגה הקונגולזית.

וייצמן מוצג בסימורק האזרית (צילום: האתר הרשמי)

לסיכום, הביקורת פחות מופנית לשחקנים הוותיקים יותר שהיציאה לאירופה היא כלכלית בלבד ולגיטימית אלא לשחקנים הצעירים, שנמצאים בתחילת הקריירה וצריכים לשאוף להתקדמות מקצועית. על מנת לשקם את הליגה הישראלית בכלל ואת הנבחרת בפרט חייבים שינוי בכל נושא מעבר השחקנים לאירופה. חייבים לחזור לימים בהם רק השחקנים המובילים זכו לשחק בליגות הבכירות באירופה. צמצום גל הנטישה ישאיר את מרבית השחקנים הטובים בארץ, עם שכר שפוי. חובה לציין שבמקביל צריכים להינקט צעדים לצמצום מספר הזרים בליגה, זאת על מנת לפנות מקום לשחקנים מקומיים לבוא ליד ביטוי. בנוסף לכל זה גם תדמית הכדורגל הישראלי תשתפר,שכן יוסי בניון אחד הוא שגריר מוצלח יותר מעשרים מאור בוזגלואים.

זהירות, נפילה

ניקולה מיטרוביץ', ההחתמה האחרונה של מכבי ת"א, מעמיד במבחן את ההצלחה היחסית של קרויף עם הרכש עד כה. האם הקשר הסרבי יהיה הברקה כמו פריצה, ראדי וטיבי או שילך בדרכם של רוברט ארנשאו וגונזאלו גארסיה שלא הרשימו. כל הסימנים מראים שמיטרוביץ' , שהגיע בהמלצתו של סוזה, עלול להיות הנפילה הראשונה של קרויף בעונת 2013-14.

ללא רזומה מרשים. מיטרוביץ' במדי אויפשט ההונגרית (צילום: Pilise Gabor)

רכש אלמוני

מבין הזרים שהגיעו החל מהגעתו של קרויף, מיטרוביץ' מחזיק בתואר המפוקפק של "הזר האלמוני ביותר".  כל השחקנים הזרים שהביא קרויף העונה ובעונה שעברה הם בעלי ניסיון בליגה בכירה ושיחקו ברמות הגבוהות ביותר. אם נבחן את הרזומה של השחקנים הזרים שהגיעו למכבי נבין עד כמה הרזומה של מיטרוביץ' חיוור לעומתם.

הספרדים -  קרלוס גרסיה שיחק שנים רבות באלמריה מהליגה הספרדית ונמנה בעבר בסגל הנבחרות הצעירות של ספרד, חואן פבלו שוער עם נסיון רב בליגה הספרדית, מאנה שיחק בחטאפה וגונזלו גרסיה שיחק בהולנד ולפני שנתיים נמנה בין הזרים הטובים ביותר בקפריסין.

שאר הזרים - על אניימה אין מה להרחיב, באמתחתו של ראדה פריצה יש שלוש אליפויות בשלוש מדינות בסקנדינביה והוא בעל עבר גם בבונדסליגה ובליגה האנגלית. גם הרכש שפחות הצליח כמו סטיב גורי ורוברט ארנשאו היו עם עבר בבונדסליגה , הליגה האנגלית השנייה ונבחרות חוף השנהב ווילס.

בניגוד אליהם מיטרוביץ' גדל בקבוצת  נפרדק קרושבץשבסרביה משם נרכש ע"י פרטיזן בלגרד ובהמשך שיחק בקבוצות מהליגה ההונגרית כאשר האחרונה מביניהם היא וידאוטון שאותה אימן פאולו סוזה. גם הליגה הסרבית וגם הליגה הונגרית נחשבות ליגות חלשות מליגת העל שלנו, כפי שנוכחנו לדעת במפגש הכפול בין מכבי ת"א לגיורי ההונגרית.

שחקן של מאמן

מיטרוביץ' הוא למעשה בחירה של המאמן פאולו סוזה שאימן אותו בשנתיים האחרונות בוידאוטון. במקרה שהסרבי לא יספק את הסחורה קרויף עלול שלא לתת למיטרוביץ' אותו גיבוי שהוא נותן לשחקנים שהוא הביא. במקרה כזה יכולים להיווצר מאבקי הכוחות בין קרויף שאחראי על הרכש, לבין סוזה שהמליץ על הסרבי. הסיטואציה הזו מאוד מזכירה את מה שקרה בעונה שעברה בין קרויף לאוסקר בנושא גונאלו גארסיה. אז, המצב היה הפוך מכיוון שגרסיה היה שחקן שהביא קרויף, עוד לפני שאוסקר מונה להיות מאמן.

 ימשיך לתת לו גיבוי גם שיאכזב? קרויף מציג את מיטרוביץ' (צילום: האתר הרשמי של מכבי ת"א)

חיזוק לא במקום

החתמת מיטרוביץ' היא אולי החתיכה האחרונה בפזל שבנו קרויף וסוזה, אך לא בטוח שהחתיכה הנכונה. מיטרוביץ' הוא קשר אחורי "גרזן", שהובא כדי להיות מחליפו של אלברמן. במכבי ישנם לפחות עוד שני שחקנים שיכולים למלא את התפקיד הזה והם חסן אבו זייד (למרות שצפוי להיות מושאל), מושיקו לוגסי ושירן ייני. הגעתו של מיטרוביץ' יוצרת עומס בקישור בזמן שהעמדות שזקוקות לשידרוג הן עמדות המגנים. יתר על כן, קשה לי להאמין שמיטרוביץ' הוא שחקן עדיף על שירן ייני בעמדת הקשר האחורי, שהיא כידוע העמדה הטבעית של ייני והוא משחק בה גם בנבחרת.

הסימנים, כאמור, מראים על כך שמיטרוביץ' הוא רכש בינוני שמתאים יותר לקבוצת תחתית ולא בעמדה שמכבי דווקא מחפשת. אמנם דברים אלו נכתבים בטרם ערך משחק רשמי אחד אך נדמה ששלט האזהרה כבר נדלק.  

תושב חוזר

מכבי "שחר" ת"א פותחת עונה חדשה עם הרבה פנים חדשות אך ניתן למצוא גם פנים ישנות, כאלה שלא היו כאן בעונה שעברה. השחקן הבולט והמעניין מביניהם הוא עומרי פרל שגדל במועדון אך הושאל בשנתיים האחרונות למכבי הרצליה והפועל ר"ג. הסיפור של הכישרון בן ה-19 הוא מעניין, בעיקר בגלל ההספק של השחקן עד כה והרעש סביבו. הקריירה הקצרה שלו כוללת מבחנים בצ'לסי, משחקים בשתי קבוצות בוגרים שונות, השתייכות לנבחרת הנוער ופנייה אחת לבוררות נגד המועדון. אז מה הסיבה ששחקן שכבר שיחק בשתי קבוצות בוגרים שונות, כבש 4 שערים, חוזר חזרה לסגל קבוצת הנוער של מכבי ת"א ?

פרל חוגג במדי מכבי הרצליה. (צילום: עדי אבישי)

המבחנים בצ'לסי

עומרי פרל סומן כבר בקבוצות הנערים כאחד הכישרונות של המועדון, והיה מהבולטים בקבוצה יחד עם עומרי אלטמן וגאל מרגוליס (שלושתם משנתון 94). כשהיה בן 16 בקבוצת נערים ב' הוא זכה להתעניינות מצד צ'לסי ואף זומן למבחנים בני 10 ימים. השידוך בין הצדדים קרה דרך נציגו, עדי קריספין, ששלח דיסק עם הביצועים של פרל לצ'לסי. האנגלים אהבו את הביצועים בדיסק ושלחו סקאוטים לראות את השחקן בטורניר החלב באירלנד. בתום הטורניר הוחלט בצ'לסי, הולכים על הכישרון הישראלי. בסופו של דבר השידוך לא צלח ופרל חזר לארץ בידיים ריקות.

עונות ההשאלה

פרל, כאמור, הושאל במשך שנתיים לשתי קבוצות – מכבי הרצליה והפועל ר"ג. הקדנציה הראשונה בקבוצה מהשרון הייתה מוצלחת, תחילה הוא הושאל קבוצת הנוער של הרצליה והפך עד מהרה לכובש המצטיין עם חמישה שערים בליגת הנוער. מאמן קבוצת הנוער של הרצליה דאז, בן לווינשטיין, שהיה גם עוזרו של עופר טלקר בקבוצה הבוגרת המליץ לתת הזדמנות לחלוץ הצעיר וההימור השתלם כבר בהופעה השלישית של הילד. גם בהמשך פרל לא אכזב והוסיף עוד שלושה שערים שהבולט מביניהם היה מול הפועל ב"ש בגביע המדינה. העונה הטובה שלו בהרצליה לא נעלמה מעיניו של אלי אוחנה, מאמן נבחרת הנוער, שהחליט לזמנו לסגל.

את הקדנציה השנייה, בהפועל ר"ג, פרל יעדיף לשכוח. היא התחילה אמנם עם הרבה ציפיות, בעיקר מהצד של האורדונים מר"ג שהרי השם פרל הוא שם מחייב במועדון (עומרי הוא הנכד של משה פרל, אחד הסמלי הגדולים של הפועל ר"ג). לבסוף רשם עומרי פרל חמש הופעות סה"כ, ללא שערים ונדמה היה שפרל דורך במקום, במיוחד לאחר עונת הפריצה בהרצליה.

סבו היה אחד מסמלי הפועל ר"ג. עומרי פרל (צילום: האתר הרשמי של הפועל ר"ג)

סימני שאלה

נדמה שאין מחלוקת על הכישרון של פרל אך ישנם הרבה סימני שאלה סביב ההתנהלות שלו מחוץ למגרש. ב-2012 כששב אוטומטית למכבי ת"א לאחר ההשאלה בהרצליה, ביקש החלוץ להשתחרר ממכבי ת"א, עניין שהגיע כמעט עד לבוררות. פרט לכך, ידוע שפרל הצעיר שומר שבת מה שיצר מכשולים רבים גם במכבי עם המאמן עמיר תורג'מן וגם בתקופה בהפועל ר"ג.

חזרה לנוער והתחלת השיקום

פרל חוזר לעונה אחרונה בקבוצת הנוער של הצהובים כשחקן עם נסיון חריג לליגת העל לנוער. הוא אמור להיות אחד משלושת שחקני ההתקפה בעונה הקרובה בצוותא עם דור ז'אן (חריג גיל נוסף) והזר החדש מאוויס צ'יבוטה. פרל, אם יתן עונה אישית טובה ויתרכז בכדורגל יוכל לשקם את המעמד שנפגע בעונה האחרונה.