פאולו, ניקולה, עומרי והקהל

1.      ניקולה מיטרוביץ'

דעתי על ניקולה מיטרוביץ' גובשה כבר מזמן, הרבה לפני ההופעות מול פרנקפורט וסכנין. כמו שלא התרגשתי מהמשחק החלש שלו בפרנפורט כך לא התלהבתי יתר על המידה ממשחקו מול סכנין על אף שהיה זה משחקו הטוב ביותר העונה. מיטרוביץ' הוא קשר אחורי טוב לליגה שלנו אך לא מהבולטים שנחתו פה. הוא מזכיר קצת בסגנונו את בראיין גרזצ'יץ' של ימי קריית שמונה אך בעל פוטנציאל גדול יותר לטעמי. הגעתו למכבי ת"א גרמה להרבה אנשים להרים גבה ובצדק. בעמדת הקשר אחורי היה כבר את גל אלברמן שפתח נפלא את העונה והצורך בחיזוק היה דווקא בעמדות אחרות, כמו עמדות המגנים. יש תמימות דעים שגל אלברמן שחקן טוב ממיטרוביץ' אך האחרון מביא איכויות שונות שגל אלברמן חסר בהן, כמו מסירות עומק ואיום על השער מרחוק.

מביא איכויות שונות מאלברמן. ניקולה מיטרוביץ' (צילום: ברני ארדוב)

2.      עומרי אלטמן

עומרי אלטמן הוא עדיין תעלומה מבחינתי. הוא התחיל את התקופה שלו במכבי בסערה, פתח בהרכב במוקדמות ליגת האלופות תוך שהוא משאיר בצד שחקנים בכירים ממנו כמו דור מיכה וטל בן חיים. בבכורה מול גיורי הוא שיחק טוב אך לא הצליח לשמר את היכולת הטובה שלו גם במשחקים הבאים. במחזור הליגה האחרון מול סכנין הוא שב להרכב לעמדה זרה לו, מעין מגן-קשר בצד ימין, שיחק 90 דקות אך היה חלש. לזכותו, אחת הסיבות שעיכבו את ההתפתחות של קשר הנבחרת הצעירה היתה גיוסו הטרי לצה"ל אך גם הקרדיט הזה יגמר מתישהו. מכבי ת"א ואוהדיה הרבים עדיין מחכים למשחק הפריצה של הכישרון מפולהאם.

עדיין מחכים לפריצה שלו. עומרי אלטמן מול בורדו (צילום: רויטרס)

3.      הקהל

לאורך העונה שעברה פרגנה התקשורת על השינוי המקצועי שנערך במכבי ת"א עם הגעת צוות האימון הזר אך במקביל נשמעו טענות מופרכות על ריחוק וחוסר תקשורת בין הקבוצה לקהל אוהדיה. במבט מפוכך,לאחר 40 אלף אוהדים בר"ג, שיא מועדון במכירת מנויים ואלף אוהדים שליוו את הקבוצה בפרנקפורט  ניתן לומר בוודאות שנתק כזה כלל לא קיים.

4.      פאולו סוזה

אני יכול להבין את האנשים שמתלוננים שמכבי הופכת את הליגה למשעממת, גם אני פה ושם מרגיש זאת. מי שמצליח לעשות  את המשחקים של מכבי ת"א לפחות משעממים הוא המאמן פאולו סוזה. הדוגמה הטרייה ביותר לכך הייתה מערך שלושת הבלמים מול סכנין, שאיתו פתח סוזה לראשונה העונה. גם העובדה שההרכב משתנה ממשחק למשחק מוסיף עניין. מערך שלושת הבלמים, כפי ששיחקה מכבי מספר פעמים העונה, יכול להיות יעיל מאוד מול רוב קבוצות הליגה אך גם טומן בחובו בעיה קטנה. אין במכבי שחקן אגף ימין שמתאים לשיטה הזו כמו מאנה, לדוגמה, שנראה כפתרון טוב בצד שמאל. אלטמן שנוסה בצד ימין מול סכנין הציג משחק חלש מה גם שזו לא העמדה שלו. אגב, מי שמתאים כמו כפפה לעמדה זו ולא נמצא בסגל הצהובים, הוא עוז ראלי מבני יהודה שהיה מחוזר על ידי מכבי ת"א.

אפילו פרימו מאוהב. פאולו סוזה (צילום: ברני ארדוב)

לאחר שבעה מחזורים אפשר כבר להגיד שפאולו סוזה הוא אחד המאמנים הטובים המרתקים ביותר שאימנו בארץ. הוא מביא ניהול משחק עם חשיבה מחוץ לקופסא, כזו שצריכים ללמד בקורסי המאמנים בארץ. די בלשמוע את משה פרימו, מי שהיה האויב המושבע של אוסקר וקרויף, משבח ללא הרף את פאולו סוזה  - יש גושפנקה טובה מזו?

קצרים: פרנקפורט - מכבי ת"א

פרולוג

ביום המפגש בין איינרכט פרנקפורט למכבי ת"א פרסמו שני אתרי אינטרנט בארץ כתבות מעמיקות על שני שחקני מכבי שצפויים היו לפתוח במשחק. ""One  פרסם כתבה על השוער חואן פבלו והאתר "Walla"  פרסם על ניקולה מיטרוביץ'. באופן מקרי או לא, שני השחקנים הללו היו הבולטים במכבי, לחיוב ולשלילה. השוער חואן פבלו נתן את המשחק הטוב ביותר שלו העונה, טוב יותר מכל ההופעות של אניימה בעונה שעברה  בעוד שניקולה מיטרוביץ', היה החלש ביותר במגרש עם שלל מסירות לא מדויקות.

טוב יותר מכל ההופעות של אניימה בעונה שעברה. חואן פבלו (צילום: אדריאן הרבשטיין)

לשימור

מאוד אהבתי את ניהול המשחק והאומץ של פאולו סוזה. למרות שהקבוצה הייתה בעשרה שחקנים החשיבה שלו הייתה התקפית (חבל שהוא לא עושה זאת יותר בליגה), אני מכיר הרבה מאמנים שבנחיתות מספרית היו חושבים רק איך להימנע מתבוסה. סוזה מצידו, לא פחד להכניס שלושה שחקנים צעירים שמעולם לא שחקו נגד שחקני בונדסליגה. המאמן הפורטוגלי יודע שדאבור, מרגוליס ואלטמן הם העתיד של מכבי ת"א וכדי לעשות את קפיצת המדרגה הם צריכים לטעום גם מהרמות האלה.

לשיפור

מפתיחת העונה האירופית שלה, מכבי ת"א יצאה לארבעה משחקי חוץ. בשני משחקים היא ניצחה (גיורי ובורדו) תוך הפגנת עליונות מפתיחת המשחק. בשני המשחקים הנוספים, מול קבוצות טובות יותר (באזל ופרנקפורט), מכבי חטפה פיק ברכיים והתקשתה להיכנס למשחק.

חצי הכוס הריקה

מכבי שילמה על חוסר הניסיון באירופה ועל כך ששחקנים מתקשים לעשות את הסוויץ' מהביצה המקומית לבימה האירופית. נגיעת היד הילדותית של טל בן חיים הייתה ההפך ממה שהראתה הקבוצה בניצחון מול בורדו והזכירה יותר את תקרית הנעל והקוון של יואב זיו.

נגיעת יד ילדותית. טל בן חיים (צילום: AP)

חצי הכוס המלאה

למרות ההפסד והמשחק החלש מכבי באה לשחק כדורגל גם לאחר ההרחקה של טל בן חיים. מכבי ניסתה לשחק את המשחק שלה עם הנעת הכדור בעיקר בחלק האחורי, שמרה על העמידה במגרש אך מה שהכריע בסופו של דבר את המשחק היה היתרון האיכותי והאתלטי של הגרמנים בנוסף ליתרון המספרי.

אפילוג

בסופו של דבר מכבי ת"א יצאה בשן ועין מהקומרזבאנק ארנה שבפרנקפורט. ברור שאלמלא המשחק הנהדר של חואן פבלו וחוסר הריכוז של ההתקפה הגרמנית המשחק היה נגמר בתוצאה גבוהה יותר. בכל אופן מכבי ת"א במקום השני בבית ותלויה בעצמה. אי עליית שלב תהיה פספוס גדול, גם אם בפתיחת שלב הבתים הקבוצה הייתה בדרג הרביעי.

קישור לכתבות על חואן פבלו ומיטרוביץ' :
http://www.one.co.il/Article/224401.html
http://sports.walla.co.il/?w=/196/2688826

קצרים: מכבי ת"א - הפועל רמה"ש

פרולוג

5.20 היה היחס בווינר שניתן  לשער או פחות במפגש בין מכבי ת"א להפועל רמה"ש. זו בדיוק היתה גם התחושה שלי לפני המשחק, אחד אפס קטן ומעצבן כמו בעונה שעברה בבלומפילד. תחושותי הפסימיות התבססו על העובדות שמדובר באיצטדיון אנטי כדורגל כמו ר"ג ושמכבי ת"א העונה היא לא קבוצה דורסת, הרבה "בזכות" פאולו סוזה שברוב המקרים מעדיף לשמור על התוצאה מאשר להבקיע את השני והשלישי. מה שלבסוף ערער את ביטחוני וגרם לי להשאיר את היד בכיס היו הידיעות על ההרכב החסר שמעלה רמה"ש. שמות אלמוניים כמו סאן מנחם, מאיר גבאי או בן רייכרט בנוסף לעובדה שר"ג הוא איצטדיון שקשה להסתגר בו הפיחו בי אופטימיות לחזור בי ולחשוב שהיחס הנכון הוא של שערים 2-3 ומעלה.

עשה בשתי דקות מה שאייבינדר לא הצליח במחצית שלמה. ערן זהבי (צילום: ברני ארדוב)

לשיפור

אפקט ההרתעה שבנתה מכבי ת"א פועל לרעתה במקרים שקבוצה היריבה מוגדרת קבוצה קטנה. עד כה שיחקה מכבי ת"א שישה משחקי ליגה, שלושה מול קבוצות שנחשבות קבוצות צמרת או קבוצות בכירות - חיפה, ק"ש ובני יהודה. מולן כבשה מכבי ת"א שבעה שערים. מול שלושת הקבוצות הקטנות יותר - אשדוד, עכו ורמה"ש נכבשו רק שלושה שערים, נתון שמעיד על הקושי של מכבי עד כה העונה לכבוש מול קבוצות שבאות להסתגר ולעביר את הזמן.

לשימור

מאזן שערי החובה המדהים עד כה העונה בליגה שעומד על 540 דקות ללא ספיגה, בזאת מכבי ת"א הפכה לקבוצה היחידה באירופה שלא ספגה אף שער ליגה. אגב, בתקופה המקבילה אשתקד המאזן עמד על שישה שערי חובה.

חצי הכוס הריקה

כבר עכשיו די ברור שדן אייבינדר, במילים עדינות, הוא בחירה פחות מוצלחת של קרויף העונה. מול רמה"ש ולמעשה בכל הזדמנות שניתנה לו העונה, אייבנידר לא הרשים ולא הצדיק את הקרדיט שניתן לו. אמש הוא הציג משחק איטי, מסורבל וחסר תרומה ממשית להתקפה. הוא פתח על המשבצת של ערן זהבי , כקשר התקפי באמצע אך במהלך אחד בפתיחת המחצית השנייה (שאפו לסוזה) זהבי עשה מה שאייבינדר לא הצליח במהלך מחצית שלמה ויותר. לא ברורה לי עדיין הסוגייה בין מושיקו לוגסי לקבוצה אך התרומה שיכול לוגסי להביא, הן התקפית והן הגנתית, עולה על זו של אייבינדר. לו רק החיבורים בבלומפילד היו יכולים לדבר...

הצדיק את הקרדיט. מרגוליס (צילום: האתר הרישמי של מכבי ת"א)

חצי הכוס המלאה

המשחק הראשון שגאל מרגוליס פותח בהרכב והוא בהחלט הצדיק את הקרדיט. למעשה, יחד עם ראדי, מרגוליס היה החלק הפעיל ביותר בהתקפת הצהובים ורק חוסר ריכוז של פריצה ובן חיים מנעו ממנו לרשום בישול או שניים.

אפילוג

היה קצת מגוחך לראות את שוערה של רמה"ש איתמר ניצן, פעם פוטנציאל גדול במכבי הרצליה ואתמול שוער שמנסה לגנוב את ההצגה עם בזבוזי זמן. אמש היתה תחושה ש- 70 דקות שיחקו כדורגל ו- 30 דקות הכדור היה בידיים שלו. כל כדור שנבעט לשער זכה לחיבוק כאילו היה מדובר בבעיטה חופשית של רונאלדו או מסי.

גנב את ההצגה. איתמר ניצן בעוד "חיבוק" כדור (צילום: ברני ארדוב)

הכלבים נובחים והרוטציה עובדת

הסגל האיכותי בליגה. השחקנים חוגגים בבורדו (צילום: האתר הרשמי של מכבי ת"א)

בימים האחרונים יוצא לי לשמוע יותר מידי פעמים את המילה רוטציה בהקשרה של מכבי תל אביב. לפעמים נדמה שאם אחפש את המילה "רוטציה" במילון (וינטאג' משהו) אמצא לידה את המונח "מכבי תל אביב". 431 מילים שמסבירות מילה אחת.

בשבועות האחרונים עלו ביקורות מצד אנשי כדורגל לגבי הרוטציה והשינויים שנוהג פאולו סוזה לעשות בהרכב הקבוצה, ביקורות שהתגברו לאחר התיקו האחרון מול אשדוד. כמה אפשר לשמוע ססמאות על שחקני כדורגל שרוצים מקום קבוע בהרכב או על כך שבמכבי ת"א יושבים שחקנים ממורמרים על הספסל. פאולו סוזה אמר לא מכבר שאין אצלו שחקני הרכב, יש סגל שחקנים וממנו הוא בוחר בכל פעם 11 שחקנים. זו אולי  שיטה שונה בנוף הכדורגל בארץ וכנראה שלאנשים קשה עדיין לעכל זאת. מצד שני, גם בעונה שעברה הביאה מכבי ת"א שינוי לליגה בדמות צוות מקצועי זר ובסוף זה נגמר באליפות. לכן, יש להיות סבלניים ולתת לסוזה את הקרדיט.

מקצועית, יש במכבי ת"א סגל של 20 שחקנים אשר יכולים לשחק בהרכבה של כל קבוצה בליגת העל. אמנם סוזה עורך שינויים בין משחק למשחק אך בכל זאת כל הרכב מתבסס על 6-7 שחקנים קבועים, בחלק האחורי ובקישור. העוגן של הקבוצה מתבסס על השוער חואן פבלו, הבלמים טיבי וגרסיה והקשרים ערן זהבי ומהראן ראדי, כולם שיחקו בכל המשחקים העונה (11 הופעות כ"א). פרט אליהם אפשר לציין גם את שירן ייני עם 10 הופעות וגל אלברמן עם תשע הופעות.

החלק שחווה את הרוטציה הגדולה יותר הוא החלק ההתקפי. במשחקים בהם סוזה בוחר לפתוח במערך "אוסקרי", כלומר 4-3-3 כפי שהיה בעונה הקודמת, יש מקום רק לשלושה שחקני התקפה. אז למי מגיע לפתוח? האם לראדה פריצה שיש תמימות דעים על כך שהוא החלוץ הבכיר בסגל הצהובים, האם לטל בן חיים, הרכש הישראלי הנוצץ והיקר ביותר שהגיע העונה לקרית שלום, האם לברק יצחקי שהוחזר על ידי קרויף מקפריסין וכבר הספיק לכבוש ארבעה שערים בכל המסגרות עד כה, או לדור מיכה שהוא אחד השחקנים האהובים על הקהל והוכיח כבר בעונה שעברה שמקומו בהרכב. מה עם מואנס דאבור שמציג יכולת נהדרת בנבחרת הצעירה ובמכבי, מה עם אייבינדר? מיטרוביץ'? מרגוליס ואלטמן? הרי אם סוזה היה מגבש הרכב קבוע ורץ אתו, כנראה  שמספר שחקנים, ביניהם השמות שהוזכרו כמו מיכה ודאבור לא היו רואים כמעט דשא. קשה לי להאמין שאותם אנשי תקשורת היו מפספסים הזדמנות כזו לצעוק - איפה שחקני הבית?

ללא הרוטציה לא בטוח שהיו מקבלים מספיק דקות. דאבור ומיכה

לסיכום, העונה מכבי ת"א מחזיקה בסגל האיכותי ביותר שהיה לה בשנים האחרונות, כמעט כל שחקן בסגל נמצא בכושר טוב ושווה מקום בהרכב. כל עוד יש תחרות בריאה והקבוצה משחקת היטב אין מה להתעסק בכל העניין הזה של רוטציה. הפרשנים מצידם תמיד ימצאו מה להגיד על מכבי ת"א גם כשהיא מצליחה, פעם זו תהיה ביקורת על רוטציה, פעם אלו יהיו שחקנים שלא משחקים ופעם זה המאמן שצריך להתפטר. אז שהכלבים ינבחו והרוטציה תעבוד. 

על בונקר שכונתי

1.      על אף שהוא שנוא בקרב אוהדי הכדורגל, המשחק הסגור או ה"בונקר" הוא חלק לגיטימי ממשחק הכדורגל וזה תקף גם על אמש, במידה מסוימת. נכון שבסופו של דבר התוצאה באצטדיון הי"א באשדוד נותרה מאופסת כפי שהייתה בפתיחת המשחק אך אם ישאלו את אוהדי שתי הקבוצות, הם היו מעדיפים לראות משחק אחר. אוהדי מכבי ת"א שבאו בהמוניהם (מוריד את הכובע) התאכזבו כמובן מאבדן שלוש הנקודות אך גם לאוהדים המקומיים, שרק לפני שני מחזורים ראו את קבוצתם מנצחת את מכבי חיפה, הגיע יותר. 

קלינגר בעוד מחאה על רקע המשחק (צילום: יניב גונן)

2.      רק לפני פחות מחודש הגיעה אפואל ניקוסיה למשחק בבלומפילד במסגרת שלב הבתים של הליגה האירופית. הקפריסאים באו להסתגר מהדקה הראשונה והשיגו תוצאה זהה לזו של אשדוד אך ההרגשה הייתה שונה. ניקוסיה ביצעה בונקר על הדשא, בונקר ספורטיבי ומקובל לעומת מ.ס אשדוד שביצעה בונקר שכונתי, כזה שכולל את כל התרגילים המלוכלכים בספר. על הבונקר במגרש ניצח ניר קלינגר עם התנהגות ליצנית/מגוחכת על הקווים. בכל פעם שהשופט משיח שרק נגד אשדוד, המצלמה התמקדה בצדק בקלינגר שמצידו לא אכזב והעניק תצוגה "מרשימה" של צעקות, הנפות ידיים והתפרעויות לאורך הקו.

3.      אפשר להבין את המשחק ההגנתי והסגור של אשדוד. אשדוד מבחינתה ניסתה לנצל את החוזקות שלה  - כדורים ארוכים לירו בלו ומצבים נייחים אך התעקשה לוותר על המשחק המלוכלך והתנהגות שכונתית. התנהגות שכללה התנפלות המונית של שחקני אשדוד על משיח כאשר שרק נגדם, נפילות מוגזמות של צמד הבלמים יא יא פטי וישראל ראש בכל מאבק עם חלוצי מכבי, התחזות ברחבה (קינדה), ביצוע בעיטות חמש אטיות במיוחד על ידי ורטה וזה לא נגמר בזה. אשדוד אמנם חילצה תיקו מול הקבוצה החזקה בליגה אך השאירה במשחק טעם רע.

שחקני אשדוד מתנפלים על השופט משיח (צילום: יניב גונן)

4.      המשחק אמש באשדוד לא תרם מהומה לכדורגל הישראלי, להפך, הוא רק הבליט את המחלות שלו. מ.ס אשדוד בניצחונה על מכבי חיפה כבר הוכיחה שהיא יכולה לשחק כדורגל טוב יותר, מכבי ת"א? רק התעכבה מעט בנמל אשדוד לפני עוד קרוז לאירופה.

תכנית בלימה

פציעות של קריירה שלמה. ריף פרץ (צילום: האתר הרשמי של מכבי ת"א)

מכבי ת"א הצמיחה לאורך שנים בלמים תוצרת מחלקת הנוער שלה, שמות כמו גדי ברומר ואמיר שלח בשנות ה-90, טל בן חיים ואבי סטרול אחריהם ואפילו בשלב מסוים גם ג'אן ומישאלוף, אך בשנים האחרונות נדמה שהמועדון מתקשה לייצר בלמים בסדר גודל כזה. אולי בהשראת תכניות הריאליטי ששוטפות אותנו לאחרונה, הנה היכרות עם המועמדים להיות בלמי העתיד של מכבי ת"א, כולם תוצרת מחלקת הנוער.

ריף פרץ (25.2.91)

"הוותיק" מבין הארבעה, מחזיק בהיסטוריית פציעות ששחקנים עוברים במשך קריירה שלמה. ריף פרץ סומן כבר בקבוצות הנערים ככישרון וכמנהיג ובהתאם לכך ערך את הופעת הבכורה בבוגרים כבר בעונת 2009/10 בגביע הטוטו מול בני סכנין כשהיה בן 18. בנבחרת הנערים הלאומית, תחת מוטי איווניר הוא מונה להיות קפטן הנבחרת שכללה בין היתר את איל גולסה ומוחמד גאדיר. כאמור, הקריירה הקצרה של פרץ כוללת שתי פציעות קשות שהשביתו את הבלם למשך כמעט שנתיים ועצרו כמעט לחלוטין את ההתקדמות שלו. בתחילת העונה שעברה, לאחר שהשתקם מהפציעה הראשונה, היה נדמה שפרץ יוצא לדרך חדשה תחת אוסקר והצוות הספרדי. במחנה האימונים בלה מנגה שיחק פרץ את רוב משחקי האימון ונראה היה שאוסקר מיעד לו תפקיד מרכזי בקבוצה. הכל נראה היה מבטיח עד שפציעה אכזרית במשחק הדרבי בגביע הטוטו סיימה לו את התכניות לאותה עונה. אגב, אחת הסיבות להגעה של איתן טיבי וההתעקשות עליו הייתה ההבנה שריף פרץ גמר את העונה.

יגיל ביטון (16.3.92)

בלם/מגן שזכה בשתי אליפויות בקבוצת הנוער והיה אחד מחביביו של המאמן עמיר תורג'מן, הרבה בזכות האופי שלו והיכולת לשחק הן כמגן ימני והן כבלם. בעונה שעברה הוא נמנה עם סגל הקבוצה הבוגרת ושותף בשלושה משחקים עד שהושאל בינואר לבני יהודה שהייתה זקוקה בדחיפות לבלם נוסף בסגל בעקבות פציעתו הקשה של סארי פלאח. לרוע מזלם של בני יהודה גם ביטון נפצע קשה וסבל מקרע ברצועה הצולבת ובמיניסקוס, פציעה אשר ממנה הוא מתאושש עד היום. מכיוון שלא ערך הכנה מלאה לעונה ביטון לא קיבל הזדמנות לשחק תחת סוזה אך בכל זאת הוא נמנה עם סגל הקבוצה. בינואר, לאחר שהוא יחלים לחלוטים מהפציעה הוא צפוי להיות מושאל לקבוצה אחרת כפי שעשה בעונה שעברה.

ביטון במדי בני יהודה (צילום: ברני ארדוב)

אושר אבו (15.1.93)

בלם גבה הקומה של קבוצת הנוער בשנים האחרונות,זומן בפתיחת האימונים לסגל הקבוצה הבוגרת ואף יצא אתה למחנה האימונים באוסטריה. לאחר שפאולו סוזה החליט לוותר על שירותיו אושר אבו יצא להיבחן בקבוצות אחרות, תחילה ברמה"ש, אח"כ בהפועל קטמון עד שהושאל לבסוף להפועל ירושלים. הוא שותף עד כה העונה בארבעה משחקים ובשלושה פתח ושיחק 90 דקות. אושר אבו, יחד עם יתר הקבוצה אחראים על פתיחת עונה מוצלחת כאשר עד כה היא לא רשמה אף הפסד.

העונה הוא באדום של הפועל ירושלים. אושר אבו (צילום: האתר הרשמי של מכבי ת"א)

עמאש מנסור (01.11.93)

השם הפחות מוכר מבין הארבעה. בלם עם נתונים מרשימים שהגיע לקבוצת הנוער של מכבי ת"א מהפועל חדרה, יחד עם אושר אבו יצרו חוליית הגנה שספגה רק 27 שערים (שנייה בטיבה) וזכתה באליפות הנוער לפני שנתיים. בינואר האחרון הושאל להכח ר"ג אך עדיין אינו זוכה לקבל דקות משמעותיות בקבוצה. העונה הצטרף אליו החלוץ הניגרי לנרי קהינדה, ששיתף אתו פעולה בעונה שעברה בקבוצת הנוער של מכבי ת"א.

בלם עם נתונים מרשימים. עמאש מנסור (צילום: מור שאולי)

קשה לנבא האם מישהו מבין הארבעה יתפוס מקום של קבע בהרכב מכבי ת"א בשנים הבאות. לג'ורדי קרויף יש נטייה לחפש שחקנים מוכחים עם ניסיון ולכן גם עזיבה אפשרית של בלם מוביל כמו איתן טיבי לא תבטיח בהכרח שמשהו מהם יתפוס את מקומו כבלם העתיד של מכבי ת"א.