21 באוג׳ 2013

זילות המקצוע

רבים מנסים להסביר מה לא עובד בכדורגל הישראלי. הסיבות הן רבות - חוסר המקצוענות, המנטליות הבעייתית של השחקן הישראלי או אפילו הגנים. לא רבים מתייחסים לזילות במושג לגיונרים ויציאה לאירופה בשנים האחרונות . אם בעבר הסיבה המרכזית להיות לגיונר הייתה הרצון להתקדם מקצועית, היום הסיבה היא הרצון להתקדם כלכלית, תופעה גלובלית אגב. השחקנים יוצאים לאירופה מסונוורים מהסכומים הגדולים ובוחרים להתעלם מטעויות של קודמיהם. היום כל שחקן בינוני, עם דרכון אירופי וסוכן טוב מקבל חוזה באירופה.

הבלגים כבר הבינו

בבלגיה המשוואה היא מאוד פשוטה, שחקן בינוני בליגה הישראלית יתקשה להיות שחקן הרכב בליגה הבלגית אשר גדולה על הליגה הישראלית בכמה רמות. באותו הקשר, כשנשאל לאחרונה מאור בוזגלו האם הוא שלם עם ההחלטה שלו לשחק בבלגיה בקבוצת סטנדרד ליאז' הוא השיב: " הבנתי שאי אפשר להבקיע מהיציע או לבשל מהספסל", כלומר כדי להתקדם צריכים לשחק. העונה הוא חזר לשחק בארץ, במדי הפועל באר שבע, לאחר שבילה את רוב השנתיים האחרונות שלו בבלגיה בישיבה ביציע ובספסל.

השחקן הישראלי הוא כבר לא מציאה בבלגיה. בוזגלו ודודו דהאן (צילום: האתר הרשמי של דודו דהאן)


בוזגלו הוא רק דוגמה אחת לחוסר ההצלחה היחסית של הליגיונרים בליגה הבלגית, ההצלחה היא יחסית בגלל שבכל זאת ישנם פה ושם הצלחות כמו אליניב ברדה בגנק או ליאור רפאלוב בברוז' אבל בזה זה נגמר. הרוב המוחלט של השחקנים שהגיעו לבלגיה (מעל ל-30 שחקנים בשש שנים האחרונות) חזרו לארץ ללא הצלחה ממשית. יותר מזה, אף ישראלי לא עשה את קפיצת המדרגה מהליגה הבלגית לליגה גדולה יותר, למרות שהרבה שחקנים קיוו לכך כשיצאו לראשונה לבלגיה. עד לעונה הנוכחית, היה נדמה שהמועדונים בבלגיה עדיין לא עמדו על קנקנו של השחקן הישראלי אך לאחרונה נדמה שהם החלו להבין שהשחקן הישראלי הוא כבר לא מציאה. לראייה, העונה, פרט לחנן ממן ויובל שפונגין שהצטרפו לליגה הבלגית הייתה נהירה גדולה החוצה של שחקנים, ביניהם אליניב ברדה, ברק בדש, מאור בוזגלו, רועי דיין, דור מלול.

ההיגיון אומר אחרת

השם ידין זריס הוא שם די אלמוני בקרב אוהדי הכדורגל בארץ. זריס הוא חלוץ מוכשר שגדל במכבי הרצליה ורשם עונה מוצלחת למדי לפני שנתיים כשכבש 11 שערים במדיה בליגה הלאומית ושיאה היה שלושער מול בני לוד. 11 שערים, קלטת ביצועים וסוכן טוב גרמו לסטנדרט ליאז' הבלגית לרכוש את השחקן בן ה-22. על פניו נראה שהחלוץ עשה קפיצה מדהימה, מקבוצת אמצע טבלה בליגת הלאומית ועד לאחת מקבוצות הפאר של הליגה הבלגית תוך שדרוג השכר כמובן. אך בדיעבד ,מסתבר, המציאות היא לא כל כך וורודה. סטנדארד השאילה אותו בתחילת העונה שעברה לאויפשט מתחתית הליגה ההונגרית (קבוצת בת של ליאז'), בינואר האחרון הוא הושאל לסנט טרוידן מליגת המשנה בבלגיה והעונה הוא עדיין לא מצא קבוצה בארץ שתקלוט אותו. זריס פותח את עונת 2013/14 כשהוא בעמדה הרבה פחות טובה מזו שהוא היה כשעזב את הרצליה לפני שנה. יתכן שאם היה נשאר בהרצליה או מתקדם לליגת העל (אפשרות שהייתה אז מאוד ראלית) היה נמצא היום במקום אחר. ידין זריס הוא רק דוגמה אחת לתופעה שבה שחקנים בתחילת דרכם מעדיפים קודם כל את ההתקדמות הכלכלית על פני ההתקדמות המקצועית למרות שההיגיון אומר אחרת, ככל שתהיה שחקן טוב יותר כך תרוויח יותר.

ההתקדמות נעצרה. ידין זריס (צילום: קובי אליהו)

יבוא יצוא

מאז ראשית שנות ה-90 ועד היום הכדורגל הישראלי היה משופע בזרים שהגיעו ממדינות מזרח אירופה, מדינות כמו רוסיה, אוקראינה, הונגריה, פולין, רומניה, באלרוס ומולדובה. הליגות הרוסית והאוקראינית התחזקו החל משנות האלפיים וזרם הזרים משם החל להצטמצם, בו בעת החל השוק האפריקאי לצבור פופולריות בקרב המועדונים בארץ אך זה נושא אחר. בשנים האחרונות החלה מגמה הפוכה שלפיה שחקנים ישראליים מגיעים למדינות אילו למרות שהליגה בהן חלשה מזו הישראלית. קחו למשל את הליגה הפולנית לפני שנתיים, באותה תקופה שיחקו בליגה הזו לא פחות משישה שחקנים ישראליים: מאור מליקסון, דודו ביטון, אבירם ברוכיאן, לירן כהן, תמיר כחלון וליעד אלמליך. פרט לשניים הראשונים ששיתפו פעולה בהצלחה בקבוצת ויסלה קרקוב (מליקסון התקדם משם לליגה הצרפתית), ארבעת השחקנים האחרים טיילו בקבוצות בינוניות מינוס בפולין ולא הותירו שום רושם. המקרה של אבירם ברוכיאן היה הקיצוני ביותר ונגמר כשהוא מבוזה ונאלץ להתאמן עם קבוצת הנוער של פולוניה וורשה. כשנשאל תחילה על המעבר הצפוי שלו לפולין הוא אמר שזוהי "הגשמת חלום" עבורו. "הגשמת חלום" היא צירוף מילים ששגור כמעט אצל כל שחקן שיוצא לאירופה. "הגשמת חלום" אמר גם קובי מויאל שחתם לאחרונה בשריף טיראספול מהליגה המולדבית, "הגשמת חלום" אמר עידן ויצמן כשחתם בסימורק האזרית ואמר גם רועי דיין כשחתם בקבוצת אולימפיאקוס וולו מהליגה השנייה ביוון. מי יודע, אולי בעוד מספר שנים יהיה נציג ראשון גם בליגה הקונגולזית.

וייצמן מוצג בסימורק האזרית (צילום: האתר הרשמי)

לסיכום, הביקורת פחות מופנית לשחקנים הוותיקים יותר שהיציאה לאירופה היא כלכלית בלבד ולגיטימית אלא לשחקנים הצעירים, שנמצאים בתחילת הקריירה וצריכים לשאוף להתקדמות מקצועית. על מנת לשקם את הליגה הישראלית בכלל ואת הנבחרת בפרט חייבים שינוי בכל נושא מעבר השחקנים לאירופה. חייבים לחזור לימים בהם רק השחקנים המובילים זכו לשחק בליגות הבכירות באירופה. צמצום גל הנטישה ישאיר את מרבית השחקנים הטובים בארץ, עם שכר שפוי. חובה לציין שבמקביל צריכים להינקט צעדים לצמצום מספר הזרים בליגה, זאת על מנת לפנות מקום לשחקנים מקומיים לבוא ליד ביטוי. בנוסף לכל זה גם תדמית הכדורגל הישראלי תשתפר,שכן יוסי בניון אחד הוא שגריר מוצלח יותר מעשרים מאור בוזגלואים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה